באלי

באלי קוסמת כגן עדן רוחני וטרופי של אינדונזיה, שבו טרסות אורז בצבע ירוק-זית מתפרשות במורדות גבעות וולקניות, מקדשים הינדיים עתיקים מפיצים קטורת ריחנית באוויר הטרופי הלח, וגלשנים ברמה עולמית פוגשים חופים בתוליים המוקפים בעצי קוקוס מתנדנדים. אי האלים הזה מאזן בין המסורת ההינדית הקדושה של באלי, אותה מקיימים 87% מ-4.3 מיליון תושביו, לבין תיירות המונית מודרנית המביאה אליו מעל 6 מיליון מבקרים בשנה — צפו בריקודי אש Kecak מהפנטים במקדש Uluwatu שעל צוק, בזמן שהשמש שוקעת מעל האוקיינוס ההודי בהוד כתום וורוד, הצטרפו לטקסי טיהור במקדש המים הקדושים Tirta Empul, שבו ההינדים הבאלינזים מתרחצים תחת מזרקות המוזנות ממעיינות, ותצפו במנחות קננג סארי (סלי עלים של בננה מלאים בפרחים, קטורת ואורז) המונחות מדי יום במקדשים בצדי הדרכים, בפתחי בתים ובמקדשים ברחבי האי. אובוד משמשת כלב התרבותי והרוחני של באלי, השוכנת בפנים האי בין עמקים בצבע ירוק-זית, מוקפת ביער הקופים הקדוש, שבו כאלף קופי מקוק ארוכי זנב משוטטים בין חורבות מקדשים עתיקים, גלריות אמנות המציגות ציורים באלינזיים מסורתיים ועכשוויים באסמי אורז שהוסבו לאורך טיילת קמפוהאן רידג', ומרכזי יוגה המבטיחים בריאות, מדיטציה והארה לאורך נהר איונג, שבו שדות אורז מקיפים אתרי נופש יוקרתיים.

טרסות האורז Tegalalang מצפון לאובוד יוצרות את הנוף הכי שווה לאינסטגרם באי – שדות אורז בצורת מדרגות החצובים במדרונות הגבעות באמצעות מערכות השקיה שיתופיות subak המוכרות על ידי אונסק"ו כנוף תרבותי, עם נדנדות ונקודות צילום בתשלום של כ-10,000 IDR עבור פלטפורמות פשוטות ועד 150,000-350,000 IDR עבור נדנדות אינסטגרם גדולות לצילומים. הכפרים המסורתיים משמרים מלאכות עתיקות — משפחות הצורפים של סלוק המכים בתכשיטים מורכבים, חרטי העץ של מאס היוצרים קישוטים ופסלים למקדשים, חרטי האבן של בטובאלן וציירי הבטיק של אובוד המשתמשים בטכניקות צביעה בשעווה. חופי באלי מציעים חוויות חוף ייחודיות המתאימות לכל אווירה: מועדוני החוף המתוחכמים של סמיניאק (Ku De Ta, Potato Head) המגישים קוקטיילים בשקיעה (100,000-300,000 IDR/6-18 אירו) ומארחים תקליטנים בינלאומיים, אווירת הגולשים הנינוחה של קנגו עם חופי החול השחור, בתי הקפה הטבעוניים ומרחבי העבודה המשותפים לנוודים דיגיטליים הממלאים וילות עם נוף לשדות אורז, גלי השונית העוצמתיים של אולוואטו (פדנג פדנג, בינגין, אימפוסיבלס) לגולשים מנוסים בלבד, ואתרי הנופש היוקרתיים והמגודרים של נוסא דואה עם לגונות מוגנות ושלוות, המושלמות למשפחות ולשחייה רגועה.

צאו לחקור מעבר לדרום התיירותי והצפוף כדי לגלות את השלווה הכפרית של עמק סידמן, שבו טרסות אורז נפרשות ללא הפרעה ואריגה מסורתית נמשכת, הר הגעש באטור בגובה 1,717 מטר, המציע טיולי זריחה (החל מהשעה 2:00 לפנות בוקר, טיפוס של שעתיים לצפייה בזריחה מהלוע הפעיל), מפלים נסתרים כמו המפל העוצמתי של טגנונגן או בריכת הג'ונגל השלווה של טיבומנה, וחופי לובנה עם החול השחור בחוף הצפוני, בהם טיולי סירות לצפייה בדולפינים עם הזריחה מבטיחים (אך לא תמיד מקיימים) תצפית על דולפינים מסתובבים. האיים נוסה פנידה ונוסה למבונגן שמול החוף מציעים צוקים דרמטיים בחוף קלינגקינג, צלילה עם מנטות במנטה פוינט, וצלילה עם שנורקל ללא ההמונים של היבשת (סירות מהירות לוקחות 30-45 דקות, עם כרטיסים שעולים בדרך כלל בין 150,000 ל-300,000 IDR לכיוון אחד מסאנור). המטבח הבאלינזי מציע תענוגות מעבר לתפריטי הפאד תאי התיירותיים – נסו את האורז המטוגן האותנטי נאסי גורנג עם ביצה מטוגנת, שיפודי סאטאי עם רוטב בוטנים, חזיר צלוי באבי גולונג (המנה האופיינית לבאלי למרות הרוב ההינדי – רק באירועים מיוחדים), סלט בשר טחון לאוור עם קוקוס ותבלינים, וברווז מבושל לאט בבק בטוטו.

וורונגים (מסעדות מקומיות) מגישים ארוחות במחיר של 30,000-50,000 IDR (1.80-3 אירו), בעוד שמסעדות יוקרתיות בסמיניאק גובות מחירים אירופיים. בקרו בין אפריל לאוקטובר כדי ליהנות משמש של העונה היבשה (אם כי האקלים הטרופי של באלי פירושו גשמים קצרים בשעות אחר הצהריים לאורך כל השנה), תנאי גלישה מיטביים ולחות נמוכה יותר — בין נובמבר למרץ מגיעה עונת המונסון עם גשמים עזים מדי יום, אם כי הבקרים לרוב בהירים. באלי מציעה העשרה רוחנית באמצעות טקסי מקדש ותרבות הינדית, יופי טבעי מטרסות אורז ועד הרי געש, צלילה וגלישה ברמה עולמית, יוקרה במחירים סבירים (עיסויים החל מ-100,000 IDR/כ-6-7 אירו בספא פשוטים, מלונות נחמדים ב-30-60 אירו) ואווירה אייתנית נינוחה, שגורמת למטיילים להאריך את שהותם ולחזור שנה אחר שנה, למרות הפיתוח הגובר, הפקקים בדרום והחששות הסביבתיים מפני פסולת פלסטית ותיירות יתר.