פס

פס קוסמת ומרשימה כבירתה הרוחנית, התרבותית והאינטלקטואלית של מרוקו, שבה מדינת פס אל-בלי המורכבת להפליא, המכילה מעל 9,400 סמטאות צרות (אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ואזור עירוני ללא מכוניות הגדול בעולם), משמרת את התרבות האסלאמית מימי הביניים כמעט ללא שינוי, אמבטיות הצביעה המעגליות מאבן של בית הבורסקאות המפורסם Chouara, המלאות בצבעים טבעיים ססגוניים, מתיזות קשתות צבעוניות על פני הנוף של העובדים על צלע ההר, וחמורים עמוסים ועגלות יד המנווטות במעברים שרוחבם בקושי שני מטרים נותרים האמצעי העיקרי להעברת סחורות בסמטאות, שתכנן הבסיסי כמעט ולא השתנה במשך יותר מ-1,000 שנה, בעוד אומנים מסורתיים מחטיטים קערות נחושת, טווים משי בנולים מעץ ורוקמים עור בטכניקות שעברו מדור לדור. אחת הערים הגדולות במרוקו (כ-1.3 מיליון תושבים), שנוסדה בשנת 789 לספירה על ידי אידריס הראשון, נותרה הלב האינטלקטואלי והדתי של הממלכה — אוניברסיטת אל-קראוויין ומתחם המסגד (שנוסד בשנת 859 לספירה, ומוכר על ידי גינס כאוניברסיטה הוותיקה ביותר בעולם המעניקה תארים אקדמיים ברציפות) חינכו חוקרי אסלאם במשך למעלה מ-1,000 שנה, בתי ספר קוראניים יפהפיים (מדראסות) עם אריחי זליג וגילופי עץ ארז מלמדים קריאת הקוראן, ומשפחות אצולה פסיות גאות משמרות מסורות מעודנות בריאדים מלכותיים נסתרים עם חצרות מזרקה מאחורי דלתות מדינה לא מסומנות. המדנה המדהימה של פס אל-בלי (המופיעה ברשימת אונסק"ו, כ-156,000 תושבים חיים בתוך החומות במרקם עירוני מימי הביניים) מדהימה לחלוטין את המבקרים הלא מוכנים: ללכת לאיבוד לחלוטין הוא בלתי נמנע במעל 9,400 המעברים המפותלים, שבהם אפילו מפות מפורטות מתגלות כחסרות תועלת.

מומלץ מאוד לשכור מדריכים רשמיים (בעלות של כ-200-400 MAD לחצי יום) כדי לנווט משער הכניסה המונומנטלי Bab Bou Jeloud, המרוצף באריחים כחולים וירוקים, אל אוצרות נסתרים, כולל כלי צביעה מעגליים מאבן של Chouara Tannery, בהם עובדי העור עומדים עד הברכיים בצבעים טבעיים על בסיס צואת יונים (ניתן לצפות בהם מהמרפסות של החנויות הסובבות, המפעילות לחץ לרכוש עור), אריחי הפסיפס הגיאומטריים המורכבים של מזרקת Nejjarine, וקברי Merinid ההרוסים על גבעת ההר, המציעים נופים מרהיבים של השקיעה מעל ים אינסופי של גגות טרקוטה ומינרטים במדינה. עם זאת, פס מתגמלת בהחלט את אלה שמוכנים לקבל את הכאוס ולסבול את הלחץ העז של הסוחרים: בשווקים המתמחים בכלי חרס נמכרים כלי קרמיקה מורכבים מצוירים ביד בדוגמאות הכחולות-לבנות המסורתיות של פס, פחחים דופקים על יריעות פליז ליצירת מנורות מעוטרות, והדפיקות הקצביות מהדהדות בשווקים המקורים, ובפונדוקים הנסתרים (קראוואנסראים מסורתיים עם חצרות פנימיות) שוכנים אורגי שטיחים היוצרים דוגמאות ברבריות גיאומטריות בנולים אנכיים. המדראסה המרהיבה אל-אטארין (כניסה בעלות של כ-20 MAD) והמדראסה הגדולה יותר בואינניה (דומה) מציגות אריחי זליג גיאומטריים, מסכי ארז מגולפים וטיח קליגרפי המייצגים את שיא האמנות הדקורטיבית האסלאמית.

תרבות האוכל המעודנת חוגגת את המטבח הפאסי הייחודי: פסטייה (פאי פילו מתוק-מלוח בשכבות, ממולא באופן מסורתי בבשר יונה, שקדים וקינמון), טלה צלוי לאט, והמנת פאסי המוזרה של גרעיני זית מעושנים בעשבי תיבול. הדלתות המוזהבות המפורסמות של הארמון המלכותי הענק נוצצות לצילומים חיצוניים בלבד (אין כניסה לתיירים מכיוון שמדובר במגורים מלכותיים פעילים), בעוד שהמלאח ההיסטורי (הרובע היהודי) משמר בתי כנסת ובית קברות על צלע גבעה המתוארכים לתקופה שבה פאס הייתה בית לקהילה ספרדית משגשגת לפני ההגירה באמצע המאה ה-20. בקרו בין מרץ למאי או בין אוקטובר לנובמבר, כאשר הטמפרטורות נוחות, בין 15 ל-28 מעלות צלזיוס, אידיאליות לטיול במדינה.

בקיץ, בין יוני לאוגוסט, הטמפרטורות מגיעות ל-30-40 מעלות צלזיוס, מה שהופך את המעברים הפנימיים במדינה, שבהם אין אוורור, לחונקים ומסוכנים. עם אווירה מימי הביניים אותנטית עד כדי כך שהיא גובלת במכריעה, מדריכים המבקשים עמלות המופיעים בכל פינה למרות סירובים נחרצים, ותקיפה רב-חושית (ריח עור חזק ומכריע במפעלי עיבוד העור, קריאות לתפילה מהדהדות מעשרות מסגדים, ניחוחות תבלינים, קריאות סוחרים, תנועת חמורים), פאס מציעה את חוויית המדינה האינטנסיבית, המאתגרת והאותנטית ביותר במרוקו – יותר מימי הביניים מאשר מרקש, יותר מבלבלת מכל מקום אחר במרוקו, ובסופו של דבר מתגמלת יותר לאלה שיש להם סבלנות וסובלנות כלפי הכאוס.