מונטריאול

מונטריאול קוסמת כ"פריז של צפון אמריקה", שבה השפה הצרפתית שולטת ברחובות המרוצפים האווירתיים, הפנים הניאו-גותי המרהיב של בזיליקת נוטרדאם זוהר בכחול ובזהב אתריים, והכריכים האגדיים עם בשר מעושן ב-Schwartz's Deli (מאז 1928, 12-18 דולר קנדי) מתחרים על הבכורה עם הבייגלס הממכרים של St-Viateur, הנאפים בתנור עץ, ויוצרים את תרבות האוכל הייחודית ביותר בקנדה. העיר השנייה בגודלה בקנדה (1.8 מיליון תושבים בעיר, 4.3 מיליון במטרופולין) פועמת באופן ייחודי עם תחכום אירופי המשתלב עם האנרגיה והגודל של צפון אמריקה — שלטים דו-לשוניים בצרפתית/אנגלית בכל מקום, פסטיבלי קיץ כמעט שבועיים היוצרים אווירת חגיגה מתמדת, פוליטיקה מתקדמת, כולל בחירתו של ריימונד בליין ב-1986 – אחד מחברי מועצת העיר הקנדיים הראשונים שהצהירו על נטייתם המינית, המוכר זה מכבר כנבחר הציבור הראשון בקנדה שהצהיר על נטייתו המינית, והשילוב הקוויבקי המובהק של שמחת החיים הצרפתית והנינוחות של העולם החדש. העיר העתיקה הקסומה (Vieux-Montréal) משמרת בקפדנות את הקסם הקולוניאלי של צרפת החדשה מהמאה ה-17: רחובות צרים מרוצפים באבנים, משובצים בבתי קפה מתחת לפנים הפנימי של נוטרדאם (כניסה למבוגרים בעלות של כ-16 דולר קנדי, המקום שבו התחתנה סלין דיון), אמני הרחוב המוכשרים של פלאס ז'אק-קרטייה ומסעדות הטרסה, וחזית הנמל העתיק המחודשת, שהפכה ממזח תעשייתי לפארקים, שבילי אופניים, אומגות עונתיות ופסטיבלי קיץ.

עם זאת, הנשמה האותנטית של מונטריאול פועמת בעוצמה רבה יותר בשכונות הייחודיות שלה מאשר באזורי התיירות — הפלטהו מונרויאל הבוהמיינית מתהדרת במדרגות ברזל צבעוניות אייקוניות, ציורי קיר ססגוניים ותרבות מרפסות לאורך Rue Saint-Denis, המאפיות היהודיות של Mile End מתחרות על עליונות הבייגל, בעוד הקהילה החסידית האורתודוקסית מוסיפה ממד תרבותי בלתי צפוי, שוק ז'אן-טאלון (Jean-Talon Market) המשתרע על שטח נרחב בליטל איטלי (Little Italy) עמוס בתוצרת מקומית ובגבינות בוטיק, ורחוב סנט קתרין (Rue Sainte-Catherine) המהודר של הגאה וילג' (Gay Village) (שעד 2019 היה מעוטר בחופה אייקונית בצורת כדור קשת) נותר השכונה הגאה הגדולה ביותר בצפון אמריקה, עם שלל ברים, מועדונים וחגיגות גאווה מדי אוגוסט. פארק מאונט רויאל (Mont-Royal, ההר שהעניק למונטריאול את שמה), שתוכנן על ידי פרדריק לואו אולמסטד, מציע מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים המגיעים עד Kondiaronk Belvedere, שם ניתן ליהנות מנוף פנורמי של קו הרקיע של מרכז העיר, המרהיב במיוחד בשקיעה, בעוד שהאגם בפארק לה פונטיין קופא לחלוטין ומאפשר החלקה על הקרח לציבור הרחב בחורפים הקשים. סצנת האוכל המהוללת חוגגת בהתלהבות את המנות הקוויבקיות הייחודיות לצד המטבח הבינלאומי: פוטינה (צ'יפס פריך מכוסה ברוטב עשיר וגבינת קוטג' צהובה, 10-15 דולר קנדי) ב-24/7 La Banquise המגישה יותר מ-30 וריאציות, פשטידות בשר טעימות, סירופ מייפל המוזלף על שלג טרי ויוצר ממתק דביק בשם tire d'érable, בשר מעושן המונח בערימה גבוהה על לחם שיפון במסעדות האגדיות Schwartz's או Main Deli, וארוחות גורמה עכשוויות יוצאות דופן במסעדת Toqué! או במסעדת Joe Beef האהובה, המציגה מרכיבים מקוויבק.

תרבות הפסטיבלים היא אובססיה של תושבי מונטריאול – פסטיבל הג'אז הבינלאומי הענק (יוני-יולי) מושך 2 מיליון מבקרים עם קונצרטים חינמיים תחת כיפת השמיים, פסטיבל הקומדיה Just for Laughs, פסטיבל המוזיקה העצמאית Osheaga, ומסיבות המוזיקה האלקטרונית החורפיות Igloofest, בהן רוקדים חובבי המוזיקה בטמפרטורות של -20°C, מה שמעיד על החוסן המדהים של תושבי מונטריאול. העיר התת-קרקעית הגאונית (רשת RÉSO) מחברת 32 ק"מ של מנהרות קניות ממוזגות המקשרות בין תחנות מטרו, קניונים, מלונות, אוניברסיטאות ומשרדים – מצילה חיים בחורפים הקשים, כאשר הטמפרטורות בינואר צונחות באופן קבוע ל-15°C- או פחות, עם שלג תכוף. בואו לבקר בין יוני לאוגוסט, בעונת הפסטיבלים, כאשר מזג האוויר האידיאלי הוא 20-28 מעלות צלזיוס והתרבות הטרסותית פורחת בכל השכונות.

בין ספטמבר לאוקטובר תוכלו ליהנות מעלווה סתווית מרהיבה (10-20 מעלות צלזיוס), ואילו בין דצמבר לפברואר תתקלו בחורף אכזרי (15-5 מעלות צלזיוס, שלג כבד), אותו תושבי מונטריאול מקבלים בשמחה. עם טבילה בשפה הצרפתית המעניקה אווירה אירופית (אנגלית מובנת על ידי רבים, אך ברכות בצרפתית מוערכות יותר), תרבות בתי קפה יוצאת דופן, ניגודים עונתיים דרמטיים מפסטיבלי קיץ לספורט חורף, אופי דו-לשוני ומחירים סבירים בהשוואה לטורונטו (תקציב של 90-130 דולר קנדי62-90 אירו ליום) ו"שמחת החיים" הבלתי ניתנת לתיאור של תושבי קוויבק, המשלבת את הקסם של העולם הישן עם האנרגיה של העולם החדש, מונטריאול היא העיר העשירה ביותר מבחינה תרבותית, האובססיבית לפסטיבלים והמקסימה ללא ספק בקנדה, מה שהופך אותה לחיונית להבנת הזהות הייחודית של צפון אמריקה הצרפתית.